דיכוטומיה חדה

קרב ורדן  (1916) זכור כאחת הזירות המדממות ביותר של מלחמת העולם הראשונה.

במשך 300 ימים כתשו צבאות גרמניה וצרפת אלה את אלה, במלחמת חפירות סטאטית ואכזרית שגבתה את חייהם של למעלה מ-300,000 חיילים ופצעה קרוב למיליון. הגרמנים חתרו להתיש, הצרפתים חתרו להדוף, והתוצאה: קיפאון שבו שני הצדדים הקיזו זה את דמו של זה מבלי שהשיגו הישג טריטוריאלי משמעותי.

ורדן הפך בשל כך לסמל של חוסר התוחלת של המלחמה כתופעה אנושית, מופת של פסיביות וסטאטיות נוכח פני סבל מתמשך. "לחמנו, דיממנו ומתנו", כתב רב טוראי לואי ברתס ביומנו, "אבל דבר לא השתנה מלבד ערימת הגופות המצטברת".

109 שנים לאחר מכן, במדינה קטנה באגן הים התיכון, מתנהלת לה מלחמת חפירות אכזרית נוספת.

רק שהפעם היא מתנהלת ללא שוחות, להביורים או ענני גז חרדל, אלא באמצעות דיכוי פיננסי ממשלתי, שבחסותו מופעל כמעט כל כלי ארטילרי שבנמצא כנגד כוח הקנייה של המעמדות היצרניים.

התירוץ הוא מלחמת מגן. היעד הוא מערכה מתמשכת בשירות הישרדות השלטון.

כל אדם שחי כאן ירגיש את ההרעשה הזו, ולו מפני שכוח הקנייה של כולנו צפוי להישחק בשנים הקרובות.

מדרגות מס הכנסה ונקודות הזיכוי לא יעלו במקביל לאינפלציה ויוקפאו למשך שלוש (!) שנים, כלומר, שיעור מס הכנסה שייגבה מאיתנו אמנם יישאר זהה, אבל הכסף שיישאר בנטו פשוט יקנה פחות. בערך 10%~ פחות.

הוסיפו לכך את העלאתם הרוחבית של דמי הביטוח הלאומי, העלאת המע"מ (1%), הארנונה (5.3%), החשמל (3.5%), המים (2%), הקפאת תקרות ההפקדה לקרנות ההשתלמות והפנסיה, האטת גידול הפטור ממס על קיצבת פנסיה, הטלת מס יסף חדש (2%) על בעלי הכנסות הוניות מעל 60,130 ש"ח בחודש, הכבדה על עסקים בדמות העלאת שכר מינימום ל-6,280 ש"ח, חיוב שכירים ביום הבראה אחד, מס דיכוי יזמות המכונה בטעות "מס רווחים כלואים", והעובדה שב-5 השנים האחרונות נוספו למחזור כחצי טריליון ש"ח (גידול של 55% בהיצע הכסף)  — והרי לכם שחיקה מצרפית, יזומה ומתוכננת, של כוח הקנייה של כל משק בית בישראל.

הכל בשירות ממשלה גרעונית שחובותיה הנקובים בשקלים יקטנו הודות למאמצים אלה במונחים ריאליים.

והציבור?כמו בוורדן – מתחפר, מתמגן, מנסה לשרוד בצל ההרעשה.

רבים כורעים, נאנקים תחת העול, פוצחים בשרשורי קינה מכמירי לב ברשתות החברתיות על יוקר המחייה שגורס אותם עד חצץ. אחרים מנסים לשנס מתניים, לחסוך ולהתייעל, אבל נדמה שזה בטל בשישים. במיוחד כשבוחנים מה שאנשים עושים, לא רק מה שהם אומרים.

והתמונה לא מלבבת. הישראלים ממשיכים לצרוך ולבכות (כשרבים, ככל הנראה, עושים זאת בכסף שאין להם).

גם כספם ממשיך בחלקו הגדול לעמוד. לפי נתוני בנק ישראל, יותר משליש מתיק הנכסים של הציבור – כ-2.1 טריליון ש"ח — מוחזק במזומן, בחשבונות עובר ושב ובפקדונות קצרי מועד שאיבדו השנה קרוב ל-4% מכוח הקנייה שלהם (אם להאמין ללמ"ס).

150 מיליארד ש"ח מוחזקים בקרנות כספיות שהניבו השנה תשואה ריאלית ממוצעת של 0.65% בלבד. אם האינפלציה תעלה כך שהריבית הריאלית במשק תהפוך שלילית, ספק אם גם הקרנות הכספיות יוכלו להגן על ערך הכסף.

הנתונים היבשים לא מספרים כמובן את כל הסיפור. אנחנו לא יודעים מי מחזיק בכסף הנזיל הזה, כמה ממנו שייך לאזרחים ותיקים עם טווח השקעה קצר, כמה ממנו נשמר כחיסכון ביניים לצורך רכישת דירה, כמה ממנו הוא אלוקציית מזומן/חירום לצד השקעות מניב, וכמה ממנו שייך לאנשים שלא יודעים או לא מעוניינים להשקיע.

דווקא מקרה אנקדוטלי — כשקרובת משפחתי סיפרה לי השבוע שהיא מתכוונת לפתוח "חיסכון בבנק" לילדיה הפעוטים – עורר את החשד שחלקה של הקבוצה האחרונה, זו שנמצאת הרחק הרחק מהבלוגים והקבוצות הפיננסיות בפייסבוק, עשוי להיות גדול בהרבה מכפי שחשבתי.

אנחנו ניצבים על סיפה של דיכוטומיה חדה: בין אלה שמבינים שעליהם לצבור נכסים שצומחים (בתוחלת) מהר יותר ממשכורתם ומהאינפלציה, לבין אלה שלא מבינים את זה, ולכן ימשיכו להשתרך מאחור בניסיון לשרוד, חשופים לכתישה ממשלתית ולרמיסת זכויותיהם הקנייניות.

והנסיבות הן כאלה שהדיכוטומיה הזו מעולם לא הייתה יותר הרת גורל.

***

בעלות על נכסים לטווח ארוך היא הנוסחה העל-זמנית ליצירת עושר.

כך היה מקדמת דנא, בכל ציוויליזציה אנושית. הפרעונים, המלכים, האצולה הפיאודלית – כל עשירי קדם ביססו את עוצמתם על צבירת נכסים: אדמות, זהב, עבדים. ככל שצברו נכסים רבים יותר, כך ריכזו עוצמה רבה יותר בידיהם.

עושר נמשך לעושר. כסף נמשך לכסף. זהו המצב האנושי הבסיסי. כך היה וכך יהיה.

ההבדל בין ימי קדם להיום הוא שהבעלות על נכסים עברה דמוקרטיזציה. כל אדם יכול היום לצבור נכסים, ללא דרישות סף. לא צריך להיוולד לייחוס מסוים או למעמד אצולה או לקאסטה נבחרת. לנכסים שאתה קונה לא איכפת מהגזע שלך, מארץ הולדת הסבא שלך, מהעמדות הפוליטיות שלך או מהנטייה המינית שלך. יחידה אחת של SPY (קרן סל עוקבת S&P 500), שווה בדיוק כמו יחידות ה-SPY  בתיק ההשקעות של המיליונר השכן. ההבדל היחיד ביניכם הוא קנה המידה וסדרי הגודל.

אין חסמי כניסה אובייקטיביים לצבירת נכסים. לא של נגישות. לא של ידע (שנפוץ לכל עבר, בחינם). גם לא של ממון. בוודאי כעת כשרוב הברוקרים מאפשרים (או עתידים לאפשר) לרכוש שברי מניות, וכשניתן לרכוש  קרנות נאמנות החל מסכומים של 250 ש"ח (*).

החסם היחיד שנותר אפוא הוא תפיסתי-סובייקטיבי.

כשהממשלה מתחייבת לשחוק את כוח הקנייה שלכם ל-3 השנים הקרובות, צבירת נכסים מניבים הופכת למענה היחיד. זה לא אופציונלי. זה מנדטורי. זהו ה"סוויץ'" התפיסתי הנדרש כעת, לרגל השעה.

מכאן שיש להתייחס להשקעה שיטתית כסעיף הוצאה חיוני בכל משק בית – כמו דיור, מזון, תחבורה וביטוח. הפרשות הכפויות לחיסכון הפנסיוני אינן מספיקות.

ההבדל בין מי שמתעדף צבירת נכסים לבין מי שלא עושה זאת יתגלה במלוא עוצמתו האסטרונומית בעוד 30-20 שנים מעכשיו. מי שמסרב להשתתף בתהליך הזה – עושה זאת על אחריותו.

הפער התפיסתי הזה הזה הוא חלק מהסיבה לכך שהעשירים נעשים עשירים יותר בשעה שהעניים ממשיכים להתרושש, והכלכלה כולה לובשת את צורת האות K – רגל אחת עולה ורגל שניה נרמסת.  זה לא מקרי שהזעקות הקולניות ביותר נגד "יוקר המחייה" נשמעות מצד אלה שחיים ללא שולי ביטחון, כשהכנסותיהם בקושי מכסות את הוצאותיהם, ושכל התייקרות קוברת אותם עמוק יותר.

***

אז זוהי תכנית הפעולה שלכם. זו הדרך להימלט מהביצורים מוכי הדבר והמוות ולתמרן פרואקטיבית אל מול הכתישה:

קחו שקלים – כסף פיאט נטול ערך אינטרינזי שילך ויאבד מכוח הקנייה שלו בוודאות של 100% – ורכשו באמצעותם נכסים ממשיים עם פוטנציאל צמיחה בלתי מוגבל.

זה יכול להיות חתיכות קטנות מעסקים עם תזרים מזומנים ועליית ערך.

זה יכול להיות סחורה מוניטרית מבוזרת עם תקרת היצע שאיש לא יוכל להגדיל מלאכותית.

זה יכול להיות נכסים ריאליים עם קיום ממשי בעולם כמו נדל"ן, מסילות רכבת או צינורות הולכת נפט וגז.

בכל העסקאות הללו אנחנו מחליפים "כלום" (פיאט שאינו מגובה בדבר וחשוף למניפולציה שלטונית) בתמורה ל"משהו" בעל ערך ממשי.

סגלו זאת לכדי הרגל.

עשו זאת באופן שיטתי, סדור וקבוע, בכל סביבת שוק, גם (ובמיוחד) בסביבות שוק שנראית עוינת לנכסים ולעסקים. זו לא רק דרך שיטתית לצבור עושר לאורך זמן, אלא גם גידור אפקטיבי מפני דיכוי ממשלתי בדמות אינפלציה, מיסוי, הפקעה ושחיקה יזומה של כוח הקנייה של הציבור.

המשכורת שלכם, לעומת זאת, היא גידור חלש מאד לסיכון הזה. לכן, התייחסו להכנסת העבודה כלא יותר מאמצעי, תשומה. התפוקה שלה היא יצירת הון.

במילים אחרות: השתמשו במיומנויות שלכם כדי להרוויח כסף, השתמשו בכסף כדי לצבור עוד נכסים, וחזרו על התהליך עד שתגיעו למקום בו הנכסים שלכם צומחים מהר יותר מהכנסת העבודה. הא ותו לא.

חלק מהעניין הוא להתמקם בצד הנכון של הקופה. כלומר, במקום לחשוב כצרכנים פריכים שאוהבים לשמוע שדופקים אותם, חשבו כמו קפיטליסטים שחותרים להינות מפירות השיטה. אחרי הכל, ההתייקרויות שאנו חווים לא מתרחשות בוואקום. הן מוצאות את דרכן לשורת הרווח של החברות השונות — מה שמיתרגם גם לשינויים בשערי מניותיהן. אז כן, כולנו שילמנו השנה (הרבה) יותר על ביטוח רכב. אבל שמתם לב שמדד ת"א-ביטוח טס ב-64% בשנה החולפת? המזון בסופר התייקר, אין ספק — אבל מניית יבואנית המזון דיפלומט רשמה תשואה שנתית שנושקת ל-80%. והביקורת הצרכנית על הפרקטיקות העסקיות של אל על? לא מנעה מבעלי המניות שלה תשואה של 140% ב-2024.

לא אשלה אתכם. צבירת נכסים היא אף פעם לא תהליך ליניארי. יהיו מהמורות, עיכובים, מפולות, משברים והמון רעש בטווח הקצר שיסיט מהמטרה. אל תחששו מהתנודתיות הזו. היא לא הסיכון – אם כבר, היא הזדמנות לצבור נכסים בזול. הסיכון העמוק הוא שהכסף שיש לכם היום יקנה פחות בעתיד.

שם המשחק כאן, לפיכך, הוא עקביות, שיטתיות ומשמעת: לשכנע את עצמכם לקנות עוד ולצבור נכסים בתקופות רעות וטובות כאחד, תוך התעלמות מנבואות הזעם ונחשולי החדשות הרעות.

התוצאה תהיה שתיק ההשקעות שלכם יצמח בדומה לעץ סקויה ענקי: צמיחה שקטה עד כדי בלתי נראית ביומיום, ועוצמתית ומפעימה בסיומה. "הטבע אף פעם לא ממהר," כתב לאו דזה, "אבל משיג את שלו."

מובן שכדי להגיע לשם נדרשות שנים על גבי שנים (על גבי שנים) של השקעה שיטתית. לרבים אין את הסבלנות, המשמעת והדבקות במטרה הנדרשות כדי להגיע למצב שבו הרווחים מתיק ההשקעות לבדם יכולים להסתכם לכדי מאות אלפי שקלים וצפונה.  זה קשה במיוחד למי שמבקש לכווץ את טווח הזמן ולהתעשר במהירות. לכן כדאי להתחיל מוקדם ולעתים קרובות. זה יסייע למי שצריך לראות כדי להאמין.

עם כמה שקשה לתפוס זאת, כשמתכנסים לטווח התשואות ההיסטורי, תיק עוקב מדדי מניות עשוי להכפיל את ערכו אחת ל-7 שנים גם ללא הוספה של כסף נוסף. זאת אומרת שחוסך עם חצי מיליון ש"ח כיום יכול להגיע למיליון ש"ח ב-2032, ל-2 מיליון ב-2039, ל-4 מיליון ב-2046 ול-8 מיליון ב-2053. זה לא משהו חריג. כל מי שהתחיל להשקיע ב-S&P 500 ב-2019 כבר עשה פי 2 על כספו.

כשהתיק צובר "מהירות מילוט" הכסף כבר מתחיל לזוז באמת. תיק השקעות של 2 מיליון שקל, למשל, יכול לנוע בסדרי גודל של כמה עשרות אלפי שקלים בחודש. ככל שהתיק צומח, התשואה הנדרשת כדי להשיג צמיחה שקלית נוספת פוחת. למשל, כדי להרוויח 10,000 ש"ח מתיק של מיליון ש"ח, נדרשת תשואה של 1%. כדי להרוויח את אותם 10,000 ש"ח מתיק של 2 מיליון ש"ח, נדרשת תשואה של 0.5% בלבד. וכן הלאה.

הנקודה היא שצבירת נכסים (ועושר) היא תהליך סקליבילי. אדם שהשקיע בתחילת 2024 סך של 1,000 ש"ח בקרן עוקבת מדד ת"א 125 הרוויח 280.60 ש"ח. אדם עם 100,000 ש"ח באותה קרן קצר רווח הון של 28,600 ש"ח. ואילו אדם שהשקיע שם מיליון ש"ח סיים את השנה עם רווח של 286,000 ש"ח. כל אחד מהמשקיעים הללו השקיע בדיוק את אותו "מאמץ" להשגת סכומים שונים בסדרי גודל.

כאמור: עושר נמשך לעושר. זה לוקח זמן, אבל מרגע שיש לך תיק השקעות גדול מספיק, הוא הופך למחולל עושר עצמאי, שיכול בפוטנציה להניב משכורת שנתית ממוצעת בחודש אחד. אלא שהתקרה כאן, בשונה נניח מהמשכורת שלכם, אינה מוגבלת.

***

צבירה שיטתית של נכסים היא צו השעה. זהו המענה הפרואקטיבי למלחמת החפירות שאנו מצויים בה כעת.

מעבר להון הפיננסי, היא משחררת אותך מלחצים חיצוניים. היא מקנה לך את היכולת לומר "לא" מבלי שיהיו לכך השלכות שליליות. היא מאפשרת לך להיות אדיש לתופעות כמו פיטורין, התרסקות של שוק העבודה או לזינוק ביוקר המחייה  – פשוט כי הכסף שלך צומח מהר יותר הן מהשכר והן מקצב עליית מחירי השירותים והמוצרים במשק.

חסכו בשוטף, צברו נכסים כמו שקונים ירקות טריים, תנו לרווחים להצטבר מעריכית, וחזרו על התהליך. זה כל מה שצריך. יידרשו כנראה שנים של חזרה על התהליך הזה, אבל בסופו של דבר תגיעו ליעד.

בלי זה – כמו בוורדן — תצטרכו כמויות אסטרונומיות של מזל כדי לשרוד.

■

לקריאה נוספת:

איך לקנות מניות

איך אני משקיעה לילד בן שנתיים

מניות למתחילים

לתמיכה בבלוג שקלו נא להסתייע בהמלצותיי (נוספו שירותים חדשים/מעניינים) 

(*) קישור שותפים

המידע במאמר זה מבוסס בין היתר על דעותיה האישיות של הכותבת כמשקיעה חובבת. מטרתו לספק מידע בסיסי וראשוני בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ מס, ייעוץ פנסיוני, שיווק פנסיוני, ייעוץ משפטי, שיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם, ו/או תחליף לייעוץ כאמור מטעם בעל הרישיון המתאים על פי דין. התייחסויות במאמר זה לניירות ערך ו/או נכסים דיגיטליים ו/או לביצועיהם, ככל שישנן, נועדו לצורך המחשה בלבד ואין בהן כדי להוות המלצת השקעה, הצעה לרכישה, ייעוץ לקנייה או מכירה, הבטחת תשואה או רווח ו/או הנעה לפעולה כלשהי בקשר עם אותם נכסים. הכותבת אינה אחראית לתוצאות השימוש ו/או היישום של האמור במידע ואין באמור בו משום התחייבות לנכונותו, דיוקו, עדכניותו, ו/או מידת התאמתו לנסיבותיו וצרכיו המסוימים של כל אדם.