וגם למי שאין נסיון אלא רק מחשבות על הנושא של ריטלין או תרופות אחרות לצורך דיון, מוזמן
בגדול, לקרוא לריטלין "תרופה" זה שם מכובס. הרבה יותר קרוב לסמים (ע"ע קוקאין) מאשר לאקמול, למשל.
ואמפיטאמינים טובים, כמו קוק או MDMA, או ריטלין, ברור שמעוררים, מגבירים ביטחון, מפקסים, מדכאים תאבון, וכו'. זו השפעת הסם. וזה אחלה כשאתה דלוק ומחורבן כשאתה מתרסק לתוך המציאות שצריך להתמודד איתה כשהסם מתפוגג.
אז הפסכיאטרים עושים טריקים של מינונים נמוכים ושחרורים מושהים וכל מיני שטויות (כי הרי זו 'תרופה' שמטרתה לאזן ולא 'סם'). אבל בתכל'ס, עם הזמן רוצים להעלות את המינון כדי להשיג את אותה תגובה (כמו בכל סם) ובשלב כלשהו כשהשימוש אובססיבי גם עלולים לחצות גבול שממנו האפשרויות הן (א) גמילה מוחלטת - לשקוע לזמן ממושך בחרא ולנסות להשתקם משם, (ב) לחרב את החיים על מזבח הג'נקיות.
וגם, קסם זה לא. ממש לא. יש לזה מחיר. הסיבות שבגללן בחרת לקחת מלכתחילה, תמיד אבל תמיד, בזמן זה או אחר, יצוצו מהדלת האחורית, וכנראה בפנים מכוערות הרבה יותר.
השאלה הבסיסית שצריכה להשאל היא למה כן. אם מישהו סובל ויש לו פגיעה משמעותית באיכות החיים, אולי מומלץ לתקופה קצובה, אגב עבודה עצמית פנימית נוספת ובשום אופן לא במקום. מי שסתם קצת רע לו לפעמים, והוא קצת מדוכדך, או חרד, או עצבני, או מעניין טוסיק שלו ללמוד. אבל סה"כ תקין. זה מצב רגיל ואנושי. נכון שתרופות פסיכאטריות, לזמן מוגבל, עשויות לשפר תפקודים ומצבי רוח, אבל זה חוזר כבומרנג בשימוש ממושך. אדם לא ישנה את תכונות האופי שהוא או הסביבה ביקורטיים כלפיהם באמצעות סמים, באופן שבתום סדנת הסם, יוביל לשיפור כללי משם והלאה, להפך.
היום כל אדם שילך לפסיכאטר ויספר לו על הדברים הפחות טובים בחיים ובמחשבות שלו. יצא עם מרשם, ושם ההפרעה שהוא סובל ממנה. ובגדול, זה נראה לכאורה סבבה לכולם. המורים מבסוטים שהילד לא מפריע/מקלל/יורק/דופק את הראש בקיר משעמום, ההורים שמחים שהילד כבר לא מתויג כבעייתי וגם בבית הוא די רגוע במקום לקפוץ שעתיים רצוף על הספה ולפרק את כל הבית. והילד בכלל מבסוט, אחלה סטלה, חוץ מבירידות שאז בא לו למות, אבל אוטוטו מגיע עוד כדור.
אצל מבוגרים, אותו דבר. רק הבנה, ולפיכך הדחקה, הרבה יותר גדולים של הסיבה והמסובב וההשלכות. די חרא, אז משככי כאבים לנפש, ואז וואלה, אפשר לאזן אותי על אחלה ראש לכמה שנים. אחרי זה אלוהים גדול.
דרך אגב, אני בעד בגדול. אבל בעיניים פקוחות.
